באיראן ובארצות מזרח אחרות לא נהגו להתחפש בפורים. עליתי ארצה בגיל 4 מאיראן.
בכיתה ב' הכריזה המורה על תחרות תחפושות. גם אני רציתי להשתתף,
אבל לא ידעתי למה להתחפש.
אמא התייעצה עם השכנה האשכנזייה, וזו אמרה לה, שמכיוון ששמי הוא "אסתר"-
כדאי שאתחפש למלכה אסתר, אלבש שמלה לבנה יפה ואתאפר כיאות.
אימי תפרה שמלה צחורה במיוחד בשבילי ואיפרה אותי לפי מודל היופי באיראן:
אודם על השפתיים וגבות מחוברות.
כשעליתי לבמה עם שאר המתמודדות, ספגתי קריאות לעג ובוז. ברור שלא זכיתי….
זאת הייתה הפעם הראשונה והאחרונה בחיי שהשתתפתי בתחרות תחפושות…
בפרס נהגנו , אנו הילדים, להכין לפני פורים בובת המן, עשויה סמרטוטים וקש,
וכל מיני חומרי נפץ ביתיים.
ביום החג היינו מגדפים את הבובה ומציתים אותה בשמחה ובשירים,
כשהמבוגרים חוזים במופע ורואים בבובה סמל לשונאי היהודים בכל הדורות.
אבל כשעלינו ארצה, הסתבר לנו, שכאן לא מדליקים מדורות בפורים,
ואת אויבי ישראל נוהגים לשרוף במדורות בל"ג בעומר.
כמובן הצטרפנו למנהג החדש בצהלה רבה,
ובכל ל"ג בעומר היינו שורפים במדורה השכונתית את האויב האקטואלי העדכני של מדינת ישראל.
כתבה – ד"ר אסתר שקלים
